עייט

שום דבר במבנה התעשיה המרופט, שקירותיו אפורים ודלוחים, שמבואותיו מטונפים ואפלים, שמדרגותיו שחוקות עד ליטוש ושוליהן מעוגלים, שחלונותיו – אלו שעדיין לא נופצו - מפוייחים מעשן אלפי המכוניות שעמדו ברמזור ושיושביהן מעולם לא שאלו את עצמם דבר על המתרחש בתוכו, אם בכלל הבחינו בו מתוך שיעמום מעורפל או דריכות עצבנית של העומדים-לאחר, שום דבר בחזותו של המבנה הזה לא יכל לגרום לך לצפות לראות למרגלותיו, בבוקרו של אותו יום ראשון, דווקא את אותה חבורת לובשי-חג שארשת פניהם חיונית וחייכנית ומפוייסת, ארשת שונה כל כך מהמבט הצייתני, החולמני והבודד כל כך שהתרגלת לראות על פניהם כאשר הם משעינים אותם על זרועם ומוליכים אותם ברחוב במתינות סבלנית, או כשהם דוחפים את כסאות הגלגלים שלהם או יושבים עמם על הספסל, מאכילים אותם ומנגבים את פיהם משאריות המזון והריר.

==

שלוש "תקופות ג'וזף" הייתי אצל אמא-אידה, יברך האל את נשמתה. במונחי שנים זה שש, אבל חוץ מהכריסמס שחוגגים בכנסיה הקטנה והשמחה שלנו אין שום משמעות לשנים עבורי. מחזור הזמן שלי נספר בין הפעמים שאני פוגשת אותו, שם, כל שנתיים. עכשיו הוא כבר בכיתה ה'.

===

במבודל מן השאר, אך לא במידה שתמשוך תשומת לב, עומדים שניים. היא נוגסת בתפוח בעוד הוא מדבר אליה. מבטה מושפל אך מחוייך כשהיא עונה לו. מדי פעם היא תולה בו את עיניה ואת ריסיה ומייד משיבה את מבטה למטה. לעתים היא נראית כאילו נזכרה במשהו והיא מסתכלת לצדדים, מחפשת מי מביט בה.

==

אתמול ישבנו בדירה שלנו, וכרגיל הגברים מהדירה של אפרן הגיעו אלינו למסיבת הקריוקי. "אפי" הם קוראים לו, הישראלים. כך אוכל לקרוא לו גם אני אולי פעם, מקרוב ובלחש, חשבתי.

==

היא מוציאה ארנק מתיק הפלסטיק השחור המבריק שתלוי על כתפה, פותחת אותו ומראה לו תמונת ילד כשחיוך רחב מתפשט על פניה והיא מביטה בפניו בציפיה. הוא מחייך בטוב-לב ומניע את ראשו, מסתכל עמוק לתוך עיניה.

==

אני מספרת לאפרן, כאילו שזה מעניין אותו, על הציון של ג'וזף במבחן בחשבון, ושג'וזף ילמד מחשבים ויוכל קבל ויזה לארה"ב. אני די בטוחה שהחיוך שלו כשהוא רואה את התמונה נועד להגיד לי משהו שבכלל לא קשור לג'וזף.

==

שוב היא מסתכלת לצדדים, פניה מרצינים והיא סורקת לא רק את החבורה שעומדת על המדרכה, אלא את הרחוב כולו במבט דרוך, חסר סיבה, לכאורה. הוא מחווה בידו על עברו השני של הרחוב.“Internet Café” כתוב שחור על גבי צהוב על השלט שמעל החנות שם. "Change, Money Transfer", על החנות שלידה. היא מהנהנת, מביטה שוב על החבורה שלידם, ומתחילה ללכת לצידו, מבטה נעוץ באדמה, נזהרת שלא להילכד במבטו של איש.

==

הזמן שהם הקציבו לי למצוא בית חדש עבר. אבל אין טעם לחזור ביוזמתי. שום דבר חוץ מג'וזף לא מחכה לי שם מאז שארנל נהרג. ארנל... גם את ארנל אני מעדיפה לשכוח. הדבר היחיד הטוב שיצא לי ממנו היה ג'וזף. לא יכולה להמנע מהמבט הזה מסביב. "טפשונת", אני אומרת לעצמי, "ליד הכנסיה?"

==

נסתרות הן דרכי האל, ונפתלות הן דרכי מאמיניו בבוחרם את המקומות בהם יעבדו אותו, כמו האולם הקטן הזה שבקומה העליונה במבנה ממנו הם מתרחקים. נסתרות ונפתלות הרבה פחות הן דרכיהן של רשויות החוק בבואן לעוט על טרף כמו זה, שאינו דורש דבר מאלוהיו מלבד את הרשות לעבדו, ולכן כנראה תולה רק בעצמו ובחטאיו את הסיבה לכך שקבוצת השוטרים הנחושים סוגרים עליו משלושה עברים במבט נוקב ולוחמני, מבט שנספג ומתמוסס בתוך הקבוצה הצייתנית, שציפורניה מסרבות להישלף.

==

קשה לדעת מה היא הנקודה המדיוקת בה הדמויות הכהות הנעות לעברנו מפסיקות להיות עוד כתם צבע מתנועע בשולי התודעה שלי, כפי שכנראה קשה להגדיר את הנקודה המדוייקת בה העייט הצולל מסתיר מתחיל להסתיר את עין השמש.

==

הם עומדים ליד הקיר בשורה, התעודות בידיהם. פניה נופלים ועיניה נוצצות. היא מרימה את מבטה ומפנה אותו הצידה, עד שהיא נתקלת במבטו. שוב אין היא משפילה את עיניה מייד כמו קודם, אלא מסתכלת ארוכות אל תוך עיניו בתערובת של תחינה והשלמה וגעגוע. מבטה אינו מוסר ממנו גם כאשר הם שמים עליה את האזיקים.

==

אני מביטה ארוכות בעיניו, מנסה להאחז במבטו ויודעת שאין למבט הזה שום תוחלת. כשאני נכנסת למכונית והדלת ננעלת מאחורי אני מוציאה את התמונה של ג'וזף שוב, מביטה בה ומתנצלת בפניו. כמה אבסורדי, הדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה עכשיו זה פגישה איתו.

==