המלכוד הסיזיפי - החולשה המובנית של האתאיזם מול הדת

במלחמה (כן, זו מלחמה), בין הנאורות והספקנות שבבסיסה, שמתבטאת בין השאר באתאיזם (או לפחות בחילוניות), לבין הדת (כולל תנועות שאינן דתיות בהגדרתן הפורמלית, אך הן חולקות עם הדת את אותן מאפיינים - כמו הקומוניזם הסובייטי, הנאציזם וכו'), נראה שלמרות היתרון הנחרץ של הנאורות והחילוניות בתחום האמת ובתחום המוסר, הם סובלים מחסרון מובנה הנובע מעצם טיבם, דבר שהופך את המאבק לכמעט בלתי אפשרי. חסרון זה דומה לחסרון המובנה בדמוקרטיה סובלנית כלפי דיעות בלתי-דמוקרטיות. בשני המקרים הסובלנות והפלורליזם המובנים בשיטה עלולים לאפשר למחריביה לפעול נגדה, מתוכה.

כיצד מאפשרת הנאורות החילונית את החרבתה?

כל עוד קייים בעולם סבל קיומי אנושי, פחד מהמוות, ואנשים שאינם רוצים או אינם יכולים לחשוב לעומק, האלטרנטיבות הקלות ביותר לאימוץ כהשקפת חיים, פסיכולוגית, הן אלו שתצענה תשובות נחרצות, חד משמעיות, נטולות ספק וגואלות. כל אלטרנטיבה כזאת, אפילו עם תתחיל ממניעים שאינם דתיים במובן המקובל של המילה, ומכוונות טובות (ע"ע קומוניזם), דינה להסתאב לסוג של דת.

האתאיזם, החילוניות והנאורות, מצידם, אינם מציעים גאולה, אלא ספק תמידי, שאלות יותר מתשובות, ואי-וודאות. העובדה שהגישה הזאת הובילה לרוב הטוב שאנחנו רואים בעולם היום, אינה מובנת לרוב האנשים, כיוון שהגישה הספקנית אינה מבטיחה דבר, מלבד חתירה מתמדת לגילוי האמת. הקשר בינה לבין הקדמה והשגשוג אינו פשוט ובנאלי למי שמחפש תשובות ברורות ופשוטות, ולצערי חלקים נרחבים מן האנושות מחפשים בדיוק את זה.

וכך נראה לי שאנחנו ובנינו ובני בנינו (אם נגיע לשלב הזה) נמשיך לגלגל את האבן הזאת במעלה ההר.

כפי שמלמדת אותנו ההיסטוריה, יצירת הערך האמיתית לאנושות קורית בחברות בעלות רוח חופשיה מדוׁגמות. חלק משמעותי מהסיבה לכך שחברות כאלו מסוגלות להיות פוריות ולייצר ערך עבור האנושות הוא הספקנות הקונסטרוקטיבית שמובנית בתוכן.

אבל בתוך הגישה הספקנית והפלורליסטית הזאת טמון גם זרע הפורענות שלה עצמה:

1) כיוון שהיא מספקת יותר תשובות משאלות, וצריכה לעמוד מול אלטרנטיבות שמספקות תקווה, נותנות תשובות נחרצות ופשוטות, מרגיעות חרדות ומכתיבות רצפטים נוחים ונטולי מאמץ אינטלקטואלי ורגשי לחיים, היא לעולם תהיה נחותה מולן עבור רוב האנושות. בזמנים מסויימים היא תספק דינמיקה של התפתחות וקידמה ושפע שתגרום להמונים לרצות להישאר איתה, אבל ברגע שתגיע שעת משבר, או לחילופין, בעיתות רוגע, כשהנוחות המובנת מאליה תוביל לתחושת חוסר-משמעות ומטרה בחיים, יחזרו המועקות הקיומיות האנושיות הטבעיות, ויפתחו פתח להתגנבות בחזרה של האלטרנטיבות הפשוטות. הגורמים לכך שהגענו למצב המשופר אליו הגענו יישכחו, והאלטרנטיבות ינכסו לעצמן הישגים שהושגו על ידי ההפך הגמור מהן (דוגמה מקומית היא ניכוס הישגי הציונות החילונית על ידי תנועות וזרמים דתיים ושכתוב ההיסטוריה).

2) ההישגים הטכנולוגיים שהושגו בזכות הגישה הנאורה והחילונית, ובניגוד לגישת אויביה, נותנים לאוייה אפשרות בחינם וללא תרומה מצידם להיכנס למאבק בתנאים שווים, תוך ניצול טכנולוגיות תקשורת, נשק וכו' שלא פותחו על ידיהם, נגד יוצריהן עצמם. אם נצרף לזה את הפנאטיות ואת הנכונות להקרבה אבסולוטית עבור רעיון מופשט ופשטני - שהנאורות בספקנותה אינה מעודדת - ומתקבל סיכוי שיתקבל יתרון גדול. בינתיים בתוך המאבק ייחלש כוחה של הנאורות והיא לא תהיה מסוגלת מסוגלת להמשיך ולהתפתח ולשמור על היתרון הטכנולוגי.

3) הגישה הנאורה, מעצם טיבה, אינה מאפשרת שליטה אפקטיבית ארוכת-טווח ויעילה על אוכלוסיות (וטוב שכך). הפלורליזם והפתיחות שבה, שהם תנאי להתפתחותה, מונעים את זה ממנה. לכן היא תמיד תהיה נחותה מול יריביה גם באספקט הזה. (יש כאלו שבעיניהם הנחיתות הזאת ברמת הכוחניות מצביעה על נחיתות ערכית וזו, כמובן, שטות גמורה).

כלומר, שאי אפשר להיות אופטימי מדי.

מאידך, יש להניח שהתהליך הוא ציקלי. בשלב מסויים הסבל תחת החברה הדתית \או כמו-דתית יהיה גדול כל כך, והפיגור יהיה רב כל כך, שיווצרו כוחות חזקים מספיק להשתחרר. כיוון שזה יקרה אחרי תקופה של ניוון, יהיה אפשרי ליצור יתרון חברתי וטכנולוגי שיאפשר לנאורות להרים ראש שוב, וחוזר חלילה.

לצערנו, גם זה אינו מנחם מספיק, כיוון שבשלב כלשהו בתהליך החוזר-על-עצמו הזה עלול משהו להשתבש, ולקטוע אותו, ואת כולנו: נשק גרעיני, ביולוגי, כימי, שואה אקולוגית, טייק יור פיק.