top of page

סוף

  • תמונת הסופר/ת: ראובן קלינמן
    ראובן קלינמן
  • 2 בספט׳ 2021
  • זמן קריאה 1 דקות

בגיל שמונה הוא טיפס על עץ החרוב ליד הבית. כשניסה למשוך את עצמו מעלה נשבר הענף הדק שנאחז בו והוא החליק ונשרט.

  • צלקת אלכסונית גדולה וישנה מימין לטבור.

בריצות הארוכות בבית הספר תמיד הגיע ראשון. גם בקפיצה לגובה. בלי שחצנות, בלי מאמץ.

  • רגליים ארוכות, שרירי התאומים בולטים וחזקים, הארבע-ראשי והדו-ראשי ארוכים ומוצקים.

למד לנגן על פסנתר בגיל צעיר. אחר כך העדיף לעבור לגיטרה. חשמלית. מדי פעם הוא מופיע עם הלהקה בארועים של בית הספר. אחר כך הוא מתפלא כל פעם מחדש מכך שהבנות דורשות את קרבתו בלי שיצטרך להתאמץ.

  • אצבעות ידיים ארוכות ועדינות. קאלוסים קטנים על אצבעות יד שמאל.

אמש, ערב שבת, נשק לנערה, נשיקה ארוכה, מצועפת, לפני שעלה על האופנוע.

  • שפתיים עדינות נטועות בלסת נחושה. החיוורון אינו מטשטש לגמרי את אדמומיותן. נערה יפה, שחורת שיער ועצובה, יושבת ליד המשפחה, בחוץ.

נוסע במהירות, העולם מריע לו. הוא רוצה להניף ידיים ולצעוק. השפתיים שלה טרם התפוגגו משפתותיו. מחר ימשיכו בדיוק מהנקודה בה הפסיקו היום.

  • "רוכב אופנוע כבן שמונה עשרה נפצע קשה בעיקול כביש בדרכו בחזרה מבילוי. המשטרה חוקרת אם הרוכב שתה אלכוהול לפני הנסיעה". תמיד לפני המשמרת היא מחפשת אותם בעיתון. כמו את כולם, גם אותו היא כבר מכירה, מבעד למסיכה ולצינורות ולפנים האטומות.

היא מלטפת את ראשו, מחייכת אליו, נושקת למצחו, ויוצאת לקרוא להם לבוא להפרד.


פוסטים קשורים

הצג הכול
תיבה

הרבה ריחות ומראות יש לה, לזיקנה. ריח שמיכות נשכחות, מאובקות ואכולות עש; ריח עובש שמזמן שכח את הלחות שהולידה אותו...

 
 
 
נסיעה

כאילו המכונית שלפני היא המחסום האחרון ביני לבין החירות האמיתית, העולם ועצמי, ואילו רק אעבור אותה אגלוש לעבר עתיד פתוח, חסר גבולות ורגוע.

 
 
 
נוכחות

אולי משהו מחום גופה עוד אצור שם, מתחת לשמיכה. אם אסדר אותה לא תרחף כבר בחלל דמות החיוך העייף שלה וידיה הקטנות המושטות לכיוון המזרון...

 
 
 

Comments


צרו קשר

!תודה

bottom of page