תמונה מחיי נישואין

גבר במיטה. מתחת לפוך. על הצד. שקט.

אור של בוקר מסתנן מבין חרכי התריסים. צללית של אשה ממלאת את פתח הדלת. היד שלה מתרוממת. יש ביד משהו? שלושה צעדים חרישיים. יד שמאל אוחזת בפינת הפוך ומושכת אותו בתנופה. "שוב???? קום, יא זבל, בן אלף זונות! עוף מכאן לפני שלא אתאפק מלפזר את המוח שלך על המדרכה למטה!" גבר בתחתונים מחזק אינסטינקטיבית את אחיזתו במלבן מתכת קטן שבחיקו. המלבן מתעורר לחיים, ומנצנץ מסך בעצבנות. הוא לא מבין מה קורה כאן. רוצה סיסמה. האיש מחבק אותו, מגונן. עיניים מבועתות מביטות בה. אלפיות שניה להחליט על האסטרטגיה: הכחשה גורפת ותירוץ יצירתי, הודאה ובקשת רחמים, התקפה נגדית בתואנה כלשהי. לא מספיק. עוד כמה עשיריות שניה של התלבטות. יותר מדי. המכשיר נקרע מהידיים המגוננות. התריס נפתח. מלבן מתכת מוכסף מתעופף באויר, מסתובב כמו פריזבי. הילוך איטי. לקראת הנגיעה בקרקע חוזרים למהירות האמיתית. קול התנפצות מתכתי. אקו ארוך. חושך. סוף.