תוכלי לראות בי את אותה עונה - בצהוב-עלים, מתי מעט, תלויים על ענפים הרועדים מפני צינה על בימותם שירי-ציפור חדלו חיים.

אלי: הגיעה עת. הקיץ נתמתח. הטל צלך על שעוני השמש, על מרחבים את הרוחות שלֵח.

כאילו המכונית שלפני היא המחסום האחרון ביני לבין החירות האמיתית, העולם ועצמי, ואילו רק אעבור אותה אגלוש לעבר עתיד פתוח, חסר גבולות ורגוע.

העליתי בנפש: ימי הבינתיים, פרוסות זמן בלא-כלום-ממוּתק מרוּחות, בְחיים מוזנחים ושמוּטֵי עפעפיים עונדים פרצופַי הרבים מסכות...

כשהבוקר הפציע ושמש עלתה, אמרתי לה: שולה, תגידי , כשהיינו בלילה יחדיו במיטה, למה צעקת לי "הו גידי!"?

על דת ומוסר בהמשך ובהשראת הפוסט של תומר פרסיקו על יחס החברה החרדית למעשיו של חיים ולדר: אולי הפוסט הזה ירגיז כמה אנשים. דת היא נושא נפיץ,...