מספר פעמים בשבוע, כשהקטנה ('קטנה') אצלי, אנחנו יורדים לכמה שעות לפארק. בהתחלה הולכים לנדנדה. לידנו תינוקות וילדים צעירים ממנה בהרבה,...

הרבה ריחות ומראות יש לה, לזיקנה. ריח שמיכות נשכחות, מאובקות ואכולות עש; ריח עובש שמזמן שכח את הלחות שהולידה אותו...

חתול מרוט פולה מילים קומות קומות של כרכובים ואיש חיוור חולם פילים אוֹכְפֵי שטיחים מְכּוּכבים

כאילו המכונית שלפני היא המחסום האחרון ביני לבין החירות האמיתית, העולם ועצמי, ואילו רק אעבור אותה אגלוש לעבר עתיד פתוח, חסר גבולות ורגוע.

העליתי בנפש: ימי הבינתיים, פרוסות זמן בלא-כלום-ממוּתק מרוּחות, בְחיים מוזנחים ושמוּטֵי עפעפיים עונדים פרצופַי הרבים מסכות...

אולי משהו מחום גופה עוד אצור שם, מתחת לשמיכה. אם אסדר אותה לא תרחף כבר בחלל דמות החיוך העייף שלה וידיה הקטנות המושטות לכיוון המזרון...

הייתי קם מדי בוקר מוקדם, עוצר בדרכי אל המספנה בדיינר הקטן, מצטרף לשאר פועלי האיזור ומזמין אוכל דביק ושמנוני וקפה אמריקאי...

A poet, an actor, a monster, destructor, a dreamer, a saint, a fraud, a complaint...

The road winds and twists, through the tree-clad ravine, and I ask, through the mists: "Am I sure I have been...

...כי כל חלון שעבורך נפתח הוא עוד תמונה במחזה חייך, בתאטרון שלך עכשיו עולה מסך.

תקשיב טוב, שיר אתה, תפקידך להוציא אותי מכאן...

This morning i was told: "my dear, there is just one thing to make clear: it isn't nice and isn't fair...

פחות מורגש בקצות האצבעות, פחות מורגש בכלל, פחות מפעם, ולא שפעם היה כל כך מורגש...

אם אני מת היום, אז זאת או תופעת לוואי של החיסון, או תופעת לוואי של הצרצר שהתיישב לי אי שם באיזור היציאה למרפסת...

אל תיפול בך רוחך, אהובה. עת פולש בך זורה דאבה...